ספרו החדש של מאיר ויזלטיר דומה לעץ גאה בשלכת: ענוג ועצוב. העלווה נשרה, ולכן הקווים, קווי הגזע והענפים – הפיכחון, צלו הנחרץ של המוות, חולשת השירה – פשוטים וברורים יותר, והפשטות מודגשת בשל שימוש נרחב-מתמיד בחריזה ומשקל. זה ויזלטיר המוכר לנו, אין כאן חידושים מופלגים, ויזלטיר של העמידה הגאה, הביקורתית, מול העולם, אבל לפשטות נלווית … המשך לקרוא מאיר ויזלטיר, מרודים וסונטות
2 תגובות